<h1>סמ"ג לאוין סימנים כ"ו—ל"א</h1>
<h2>דף סז.</h2>
שלא להסית אדם מישראל אחר ע"ז שנאמר (דברים י"ג י"ב) במסית וכל ישראל ישמעו ויראו ולא יוסיפו לעשות וגומר (רמב"ם ל"ת ט"ז). סדר ההלכות בפרק ד' מיתות, שהמסית שהסית בין בלשון רבים בין בלשון יחיד הרי זה נסקל (רמב"ם ע"ז פ"ה הל' ב'), אעפ"י שלא עבדו עבודה זרה עדיין לא המסית ולא המוסת (ע"פ רמב"ם שם הל' א') כיצד האומר לחבירו [אלך ואעבוד] נלך ונעבוד תלך ועב(ו)דת הרי זה מסית, הסית לשנים הרי הן עדיו והם מביאים אותו לבית דין ומעידין עליו שכך (היה אומר) [אמר הוא] להן וסוקלין אותו (ע"פ רמב"ם שם הל' ב' ע"ש). ואין המסית צריך התראה, אמר לאחד הרי הוא אומר לו יש לי חברים רוצים בכך ומערים עליו כדי שיסית בפני שנים כדי להורגו ואם לא רצה המסית להסית לשנים מפני היראה, מצוה להכמין [לו] עדים בסתר, כל חייבי מיתות שבתורה אין מכמינים עליהם עדים חוץ מזו, כיצד מכמינים עליו [עדים] המוסת מביא שנים ומעמידן במקום אפל כדי שלא יראה אותם המסית ויראו אותו וישמעו דבריו ויאמר למסית אמור מה שאמרת לי ביחוד והוא אומר לו והמוסת משיבו והיאך נניח את הבורא ונלך ונעבוד את העצים ואת האבנים אם חזר בו או שתק פטור ואם אמר לו כך היא חובותינו וכך יפה לנו העומדים שם בסתר מביאין אותו לבית דין וסוקלין אותו (ע"פ רמב"ם שם הל' ג'). ומצוה ביד המוסת תחילה להורגו שנ' (דברים י"ג י') ידך תהיה בו בראשונה להמיתו (רמב"ם שם הל' ד'). ומה בין מסית למדיח, מסית יחידים מדיח את המרובין. שלא לאהוב את המסית שנאמר (דברים י"ג ט') ולא תאבה לו (רמב"ם ל"ת י"ז). שלא לעזור לו בשום עזר שנ' (דברים י"ג ט') ולא תשמע אליו, ותניא (ספרי ראה פיסקא ל"ז) לפי שנאמר (שמות כ"ג ה') בשונא עזוב תעזוב [עמו] יכול אתה עוזב לזה ת"ל ולא תשמע אליו (רמב"ם ע"ז פ"ה הל' ד'). שלא להצילו שנאמר (דברים י"ג ט') לא תחוס עינך עליו ותניא (ספרי ראה פיסקא ל"ז) לפי שנאמר (ויקרא י"ט ט"ז) לא תעמוד על דם רעך יכול אין אתה עומד על דמו של זה ת"ל לא תחוס עינך (רמב"ם שם) עליו. שלא ילמד המוסת זכות על המסית שנאמר (דברים י"ג ט') [ו]לא תחמול (רמב"ם ל"ת כ'). אם ידע המוסת חובה על המסית שלא ישתוק ממנה שנאמר (דברים י"ג ט') ולא תכסה עליו (רמב"ם שם).
